משפט שמרגיז אנשים מהר יותר מקפה שנשפך על חולצה לבנה.
האמת הלא פוטוגנית מצביעה על כך שכן.
לא כי כולנו ציניות אלא כי מחיר הוא לא תמיד כסף.
לפעמים המחיר הוא זמן, שליטה, סטטוס ולפעמים שקט נפשי, פרטיות, שייכות, משמעות. כסף הוא רק אחד המטבעות.
ברגע שמבינים שבכל עסקה יש וקטור מטבעות מפסיקים לריב על כסף ומתחילים לכוון למטבע הנכון.
במקום להתעסק עם כמה זה עולה תתחילי לעבוד עם כמה זמן זה חוסך לי, כמה שליטה יש לי בתהליך, איזו זהות זה בונה לי, איזה סטטוס זה משדר, כמה שקט נפשי זה נותן וכד'.
איפה משחקים ואיפה נשרפים
כסף-כלי טוב להוריד חסם תפעולי (פריסה, החזר).
זמן-המטבע האוניברסלי, להפוך מסלול לקצר, בטוח והגיוני.
שליטה או אוטונומיה-לאפשר גמישות, סולם מחויבות וזכות יציאה.
שקט נפשי-מסגרות תומכות, קבוצה קטנה, ליווי, קו חירום.
זהות, סטטוס או שייכות – אנשים קונים מי שהם רוצים להיות, בני שפה, טקסים, קהילה.
קדושות – לא קונים. מכבדים ואז מזמינים לצעד קטן.
אם מזומן חונק תשלמי בזמן.
אם זמן חונק תשלמי בשליטה.
אם כבוד חונק תשלמי בטקס ובשפה.
מי שחושבת שהמשפט לכל אחת יש מחיר מכוון רק לכסף מפספסת את הרוב.
מי שאומרת אין לזה מחיר שוכחת את השפה של משמעות, שליטה ושקט.
האמנות היא לאתר את המטבע שמכבד את הערך.
לפעמים זה כסף לעיתים קרובות זה משהו הרבה יותר יקר.
הפסיקי להוריד מחיר והתחילי לשחק עם המטבעות.